החלטה בתיק רת"ק 6058-01-13

בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי היא אינה מצריכה תשובה.

הרקע :

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשם הבכיר נ. זיתוני), מיום 20.12.12, אשר דחה את תביעת המבקש לחיוב המשיבה בתשלום יתרת דמי התיווך (מחצית) וכן דחה את התביעה שכנגד אשר הוגשה ע"י המשיבה להחזרת דמי התיווך החלקיים ששולמו (מחצית), (להלן: "פסק הדין").

המחלוקת מושא הבקשה עניינה בתשלום דמי תיווך עבור שירות תיווך שהעניק המבקש למשיבה במסגרת הסכם מיום 15.7.12 בקשר לדירה ברח' הנרקיסים 4 בחיפה (להלן: "הדירה").

לטענת המבקש, מתווך במקצועו, שגה בית משפט לתביעות קטנות בפירוש סעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המתווכים"), שכן לדידו, טיפול בכל העניינים הקשורים למצבה המשפטי או התכנוני של הדירה מסורים לעו"ד אשר ייצג את המשיבה בהתאם לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, והם אינם בגדר סמכותו או מומחיותו של המבקש.

לפיכך, טוען המבקש כי שגה בית משפט לתביעות קטנות בקובעו כי היה על המבקש ליידע את המשיבה בדבר מצבה התכנוני של הדירה ומשום כך אין המבקש זכאי לתשלום של יתרת דמי התיווך, קרי מחצית השנייה של התשלום (1% מתוך 2% דמי תיווך שסוכמו ע"פ ההסכם).

הפן הנורמטיבי :

מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מוסדר בסעיף 64 לחוק בתי המשפט, נוסח משולב, התשמ"ד 1984 (להלן: "החוק"), הקובע כהאי לישנא:

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד".

הבקשה למתן רשות ערעור נבחנת על פי ייעודו ותכליתו של ההליך בשים לב להסדר האמור בסעיף 62 לחוק, אשר מתיר לבית המשפט לתביעות קטנות סטייה מדיני ראיות ומפרוצדורה על מנת לאפשר דיון קצר, מהיר וזול; לכל אלה השלכה גם על אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור בבואה לבחון האם ליתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, כפי שיובהר להלן.

בעניין זה נאמר במסגרת בר"ע (מחוזי - י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (פורסם בנבו), מיום 3.4.08, כי:

"העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו".

עוד נקבע בבר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ (3) (309) כי:

"העקרונות, אשר לפיהם יש לנהוג במתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, צריכים להגזר מהמטרה שלשמה הוקם בית משפט זה, שבו הותר לסטות מדיני ראיות ופרוצדורה (סעיף   62לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), שבו אין מרשים בדרך בלל הופעת עורכי דין (סעיף 63) ושבו מדובר על סכומים קטנים יחסית... אין להעתר לבקשה למתן רשות ערעור אלא כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, טעות שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות" .

מכל האמור לעיל עולה, כי מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תישקל במשורה. ניתן אף לומר כי השיקול המנחה את בית המשפט בבואו להחליט האם ליתן ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות אם לאו, עניינו הגשמת התכלית העומדת בבסיס קיומו של בית המשפט לתביעות קטנות ,שהינה הכרעה מהירה וצודקת ובלבד שהתוצאה לא תהיה בגדר עיוות דין או עוול זועק. יפים לעניין זה גם דבריו של א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (2009), 853:

"רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

לעניין זה ר' גם רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (פורסם בנבו), מיום 20.3.2005.

על רקע השיקולים המפורטים לעיל, אבחן את בקשת רשות הערעור שהוגשה.

דיון והכרעה: